בנק ישראל ולשכות אשראי: מי קובע את הדירוג שלך

כשלקוח מקבל תשובה שדירוג האשראי שלו נמוך, התגובה הראשונה היא לרוב כעס על הבנק. בפועל, במרבית המקרים הבנק לא קבע דבר בעצמו, הוא רק קיבל מספר שחושב במקום אחר לגמרי, על ידי גורם פרטי שרוב הציבור בכלל לא יודע שהוא קיים. מאחורי כל דוח אשראי עומדים בפועל שלושה שחקנים שונים: בנק ישראל, לשכות אשראי פרטיות כמו דן אנד ברדסטריט ו- BDI, וגופים שמדווחים את המידע הגולמי מלכתחילה. ההבנה מי עושה מה בשרשרת הזו היא לא עניין תיאורטי, היא זו שקובעת לאיזה גורם פונים כשמשהו בדוח לא נראה נכון.

שלושה שחקנים, שלושה תפקידים שונים לגמרי

בשרשרת שמובילה מדוח בנק ועד למספר שמוצג ללקוח יש הפרדה ברורה בין איסוף מידע, ניהולו וחישוב הדירוג בפועל. המערכת אוספת דיווחים מהבנקים, מחברות כרטיסי האשראי, מנותני אשראי חוץ בנקאיים, מלשכות ההוצאה לפועל, מהממונה על הליכי חדלות פירעון ומהגבלות חשבון לפי חוק שיקים ללא כיסוי, ושומרת אותם כנתונים גולמיים. הדירוג עצמו נבנה במקום אחר לגמרי: בלשכת אשראי פרטית בעלת רישיון, שמריצה מודל סטטיסטי משלה על נתוני שלוש השנים האחרונות ומדרגת בסולם משלה.

דן אנד ברדסטריט היא אחת מהחברות שקיבלו רישיון להפעיל לשכת אשראי בישראל, ולצדה פועלות בשוק גם לשכה נוספת עם רישיון דומה BDI. כל אחת מהן היא גוף עצמאי ונפרד מבנק ישראל, גם אם היא ניזונה מאותו מאגר מרכזי.

בנק ישראל: מנהל את המאגר, לא מחשב דירוג

אחת הטעויות הנפוצות ביותר היא ההנחה שבנק ישראל הוא זה ש'נותן ציון' ללקוח. המציאות המשפטית הפוכה: תפקידו של בנק ישראל הוא לרכז את המידע הגולמי ולהעביר אותו הלאה, לא לחשב סיכון או להעריך אמינות. דירוג אשראי שמבוסס על הנתונים שנאספים במערכת נקבע רק על ידי לשכת אשראי, ודירוג אשראי אינו מחושב במערכת נתוני אשראי ולכן אי אפשר לקבל אותו מבנק ישראל. המערכת המרכזית הזו הוקמה מכוח חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016, ומערכת נתוני אשראי החדשה, שבאחריות בנק ישראל, החלה לפעול באפריל 2019.

מה שכן ניתן לקבל ישירות מבנק ישראל הוא דוח המידע הגולמי עצמו, לא דירוג מחושב. אתם יכולים לקבל מידע על דירוג האשראי שלכם מלשכות האשראי או מבנק ישראל, פעם בשנה בחינם. דוח כזה מציג את הנתונים כפי שנמסרו למאגר, בלי ניתוח סטטיסטי ובלי ציון, זהו ההבדל המעשי בין 'לראות את המידע' לבין 'לקבל דירוג'.

לשכות אשראי כמו דן אנד ברדסטריט ו- BDI: כאן נולד המספר בפועל

כדי לפעול כלשכת אשראי, חברה צריכה לעמוד בהליך רגולטורי מסודר מול בנק ישראל. כדי לפעול כלשכת אשראי או כלשכת מידע על עוסקים, יש לעמוד בכל התנאים שמפורטים בהוראות הדין ולהגיש בקשה לקבלת רישיון מהממונה על שיתוף בנתוני אשראי. לאחר קבלת הרישיון, הלשכה ניגשת למאגר המרכזי, שולפת את הנתונים הרלוונטיים ומריצה עליהם מודל סטטיסטי פנימי משלה כדי להפיק ציון.

העובדה שכל לשכה בונה מודל עצמאי היא הסיבה המרכזית לכך שאותו אדם יכול לקבל שני מספרים שונים משתי לשכות שונות, למרות שהמידע המקורי זהה. לכל לשכת אשראי יש סולם דירוג משלה, כלומר דירוג שמתקבל בלשכה אחת אינו בהכרח זהה במשמעותו לאותו דירוג שמתקבל בלשכה אחרת. בפועל, כל לשכה משתמשת במודל שונה לחישוב הדירוג, ולכן ניתן לקבל ציונים שונים מעט. זו לא טעות של אף אחד, זו תוצאה ישירה של כך שמדובר בשני מוצרים פרטיים נפרדים, גם אם שניהם ניזונים מאותו מקור מידע.

מי בכלל מזין את המאגר מלכתחילה

לפני שהדירוג נבנה, יש שלב מוקדם עוד יותר: מי מדווח את הנתונים הגולמיים לבנק ישראל. הרשימה כוללת גופים מסוגים שונים, ציבוריים ופרטיים כאחד:

• בנקים ותאגידים בנקאיים, היסטוריית הלוואות, משיכות יתר ופיגורים
• חברות כרטיסי אשראי ונותני אשראי חוץ-בנקאיים
• לשכות ההוצאה לפועל, תיקים פתוחים והליכי גבייה
• הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, צווים והליכים תלויים
• המדור לחשבונות מוגבלים בבנק ישראל , מידע על הגבלת חשבון או לקוח לפי סעיף 19(ב)(1) לחוק

כל אחד מהגורמים האלה אחראי על הנתון שהוא מוסר, ולא על האופן שבו הוא משפיע על הציון הסופי. המדור לחשבונות מוגבלים אינו מוסמך להתערב ישירות בהחלטה של בנק שהטיל הגבלה על החשבון או שסירב לכבד שיק, כל גורם פועל בתחום האחריות המצומצם שלו בלבד.

תרחיש מוכר: שני דוחות, שני מספרים, אותו אדם

לקוח שמזמין דוח אשראי משתי לשכות שונות, למשל לפני פנייה לשני גופי מימון מקבילים, עלול לגלות פער בין הציונים שקיבל. הפער הזה מבלבל, כי הוא מנוגד לאינטואיציה שדוח אשראי הוא נתון אחיד ואובייקטיבי כמו תעודת זהות. בפועל, כפי שהוסבר, המקור המידע זהה אך המודל שמעבד אותו שונה, וכל לשכה שוקלת מרכיבים כמו היקף חוב, סוגי הלוואות ותדירות פנייה לאשראי במשקל מעט אחר.

מבחינה מעשית, המשמעות היא שאין 'מספר אמת' יחיד, אלא כמה הערכות סיכון מקבילות שנגזרות מאותה מציאות פיננסית. גוף מממן שמקבל דירוג נמוך מלשכה אחת עשוי בכל זאת להעניק תנאים סבירים על בסיס דוח מלשכה אחרת, ולהפך. כשמנתחים תיק של לקוח עם דירוג נמוך, יש ערך בבחינת יותר ממקור אחד לפני הסקת מסקנות.

למי פונים כשמשהו לא מסתדר

מהחלוקה בין שלושת השחקנים נגזרת גם כתובת שונה לכל סוג בעיה. אם הבעיה היא בעצם הנתון הגולמי, למשל חוב שכבר שולם אך עדיין מופיע כפתוח, הפנייה היא אל מקור המידע שדיווח אותו, לרוב הבנק או לשכת ההוצאה לפועל. אם הבעיה היא בהבנת המשמעות של המספר עצמו, הפנייה היא אל לשכת האשראי שהפיקה את הדוח, כמו דן אנד ברדסטריט או BDI, שיכולה להסביר את שקלול המרכיבים בסולם שלה. ואם המטרה היא רק לראות את המידע הגולמי כפי שהוא רשום, ניתן לפנות ישירות לבנק ישראל ולבקש את הדוח השנתי החינמי.

הבלבול בין שלוש הכתובות האלה הוא לרוב מה שגורם ללקוחות לבזבז זמן יקר בפניות לגורם הלא נכון. זיהוי מדויק של מקור הבעיה, נתון שגוי, מודל דירוג, או פשוט חוסר מידע, הוא הצעד הראשון שצריך לקדם כל פנייה בנושא.

השילוב בין הבנת המערכת לליווי משפטי-פיננסי

גיל יהלום עוסק כשלושה עשורים בשילוב בין ייעוץ משפטי לייעוץ פיננסי, ומשמש בין היתר כיועץ לחברה המחזיקה רישיון של לשכת אשראי בישראל. ניסיון כזה, מהצד הפרטי של מנגנון הדירוג, מאפשר לזהות מראש היכן בעיה מסוימת נובעת מנתון גולמי שגוי, והיכן היא נובעת פשוט מהאופן שבו מודל דירוג מסוים שוקל מרכיבים מסוימים.

משרד עורך דין גיל יהלום, הפועל מרמת גן ומלווה לקוחות בכל גוש דן ובכל הארץ, משלב את ההיכרות עם מבנה המערכת הרגולטורית עם עבודה יומיומית מול תיקי שיקום כלכלי, חדלות פירעון ותיקון מידע במאגר. השילוב הזה חשוב בעיקר במקרים שבהם דירוג נמוך אינו תוצאה של התנהלות כלכלית בלבד, אלא גם של אופן הצגת המידע במאגר או של שרשור שגוי בין נתונים שונים.

מה חשוב לזכור לפני שפונים לתיקון או לייעוץ

לפני כל פנייה, כדאי לוודא באיזה שלב בשרשרת נמצאת הבעיה. הרשימה הבאה מסכמת את נקודות הבדיקה המרכזיות:

• לוודא אם מדובר בבעיית נתון גולמי (חוב, פיגור, הגבלה) או בציון מחושב
• לבדוק מול איזו לשכת אשראי הופק הדוח שמעורר את השאלה
• להשוות בין דוח מלשכה אחת לבין דוח מבנק ישראל, כדי לאתר פערים
• לזהות אם הגורם הרלוונטי הוא מקור המידע, הלשכה או בנק ישראל עצמו

ההבחנה הזו לא רק חוסכת זמן, אלא גם מונעת פנייה לגורם שאין לו כלל סמכות לטפל בבקשה, מה שעלול לעכב טיפול שהיה יכול להיפתר במהירות אצל הכתובת הנכונה.